זוהי קריאה אחרונה לטסים לברלין! הנה הפוסט עם כל המידע שתצטרכו.
כל מי שעובר או עוברת מדינה מקבלים תדיר פניות מאנשים קרובים יותר ופחות עם בקשת המלצות לעיר בה הם גרים. מה שואלים אותי בד״כ? המלצה למלונות (ובכן, אני גרה פה, לא נופשת פה) ואזורים ללון בהם בכללי, המלצות למקומות לאכול בהם (חשוב מאד לפני שמגיעים לברלין כי קשה להחליט על סמך מראה עיניים, גם לי לא פשוט אחרי כמעט 4 שנים פה), תחבורה ציבורית, אטרקציות פחות תיירותיות ואני אוסיף גם על קניות.
בפוסט הזה אעבור נושא נושא ואשתף מנסיוני. על מה לא נדבר – מועדונים. אז בואו נתחיל מההתחלה – ברלין זה לא רק אלכסנדרפלאץ ופריימרק, היא עיר ענקית ומגוונת ומלאה בדברים לעשות. אני מוצאת את העיר יותר מסבירת פנים בחודשי האביב והקיץ כשפחות גשום וקודר בחוץ. אבל אל דאגה, גם כשגשום ואפור, עדיין אפשר למצוא הרבה מה לעשות.
תחבורה ציבורית
קשה עד בלתי אפשרי להתנהל בברלין ללא תחב״צ ועל כן אני לרוב ממליצה למי שמבקר מעל 4 ימים לרכוש את כרטיס הנסיעה השבועי. התחב״צ בברלין לא זולה בכלל ויש מספר חוקים שחשוב להקפיד עליהם. הכרטיסים תקפים לכל אמצעי התחבורה, כולל מעבורת (יש נקודות ספורות בברלין שניתן לקחת אותה ממקום למקום). כרטיסי נסיעה בודדת, כרטיסים יומיים וכרטיסים שבועיים חייבים לתקף לפני הנסיעה. ברכבת העלית והתחתית (S & U Bahn) יש מכונות תיקוף על הרציפים, ובטראם ובאוטובוס ניתן לתקף בתוך אמצעי התחבורה עצמו. כרטיס נסיעה בודדת רגיל (3 יורו) תקף לשעתיים וניתן להחליף מספר בלתי מוגבל של אמצעי תחבורה א ב ל אסור לחזור לכיוון שממנו התחלתם את הנסיעה. מה זה אומר? שאם פספסתם את התחנה הנכונה וירדתם תחנה אחרי, לא ניתן לחזור תחנה עם הכרטיס שברשותכם ותיאלצו לקנות כרטיס נוסף (של נסיעה קצרה, 2 יורו). זה מעצבן מאד וזאת הסיבה שאני ממליצה לקנות כרטיס שבועי או יומי, חוסך כאבי ראש וקנס פוטנציאלי של 60 יורו.
אמנם הגישה אל הרכבות לא מותנית בהעברת כרטיס נסיעה, אבל אל תתפתו לדלג על כרטיסים. הפקחים על הרכבות מסתתרים היטב ואין להם גרם של רחמים. חבל שייהרס לכם הטיול על כמה יורואים בודדים שניסיתם לחסוך.
איפה קונים כרטיסים?
ישנן מספר אפשרויות לקניית כרטיסים לתחבורה ציבורית בברלין; רכישת כרטיסי נייר באמצעות מכונות הכרטיסים ברחבי ברלין, או באמצעות אחת מאפליקציות התחבורה המקומיות. מכונות הכרטיסים ממוקמות בכל תחנת U-Bahn ו-S-Bahn, בתוך הקרונות של הטראם, ובתחנות גדולות כמו התחנה המרכזית ושדה התעופה של ברלין. במכונות ניתן לבחור תפריט באנגלית לנוחיותכם. זה לא קל לנווט בין כל האפשרויות במכונות האלה כשמחפשים כרטיס ספציפי. זה יכול להיות מבלבל אבל בעיקרון, עבור הכרטיס השבועי או היומי, חפשו קטגוריה בשם Season Ticket תחת קטגוריית אזורי AB. אפליקציות הכרטיסים מאפשרות לכם לקנות כרטיסים דיגיטליים וחוסכות את הטרחה של לעמוד בתור בשדה התעופה מול מכונות כרטיסים מבלבלות בזמן שהרכבת הבאה עומדת לצאת. זה גם קל יותר לנשיאה ולתיקוף; כל עוד הטלפון אתכם, הכל טוב. בברלין ישנן שתי חברות תחבורה, BVG שאחראית על האוטובוסים, הטראם והרכבת התחתית (U-Bahn), ו-VBB האחרית על את הרכבות (S-Bahn). לשתיהן יש אפליקציות לכרטיסים שניתן להוריד והכרטיסים תקפים בכל אמצעי התחבורה, לא משנה דרך אפליקציה של איזו חברה נרכשו.
אנקדוטה נחמדה על הרכבת התחתית בברלין, שהרבה אוהבים להשמיץ אבל עליי זה אמצעי התחבורה המועדף, זה שכל תחנה מרוצפת באריחים בצבע או עיצוב שונה. ברגע שמבינים את זה, יותר קל ונח להתנייד בעיר (במיוחד אם אתם אנשים עם זכרון חזותי כמוני). הרבה יותר קל לזכור את צבע האריחים בתחנה שליד המלון שלכם מאשר את שם התחנה שעלול להיות קצת קשוח למי שאינו דובר גרמנית (וגם למי שכן. אני מסתכלת עלייך, תחנת Schlesisches Tor).
הגעה מהשדה
אני אישית לא רואה צורך במונית מהשדה, המרחק ברכב הוא מאד גדול והרכבות מהירות ומגיעות בתדירות מספקת, אבל כמובן כל אחד ואיך שנח לו. מה שכן, חשוב לזכור – שדה התעופה של ברלין נמצא באזור C בעוד שאת רוב שהותכם (אלא אם אתם מתכננים גיחה לפוטסדם) תבלו באזורי AB. מה שאומר שנסיעה לשדה התעופה וממנו לא כלולה בכרטיסים שתקנו ומצריכה רכישה של כרטיס הרחבה של אזור C (1.8 יורו לכל כיוון). זה מאד מפתה לא לקנות כרטיס הרחבה כי מדובר בתחנה אחת בלבד שנמצאת באזור C אבל זה לא שווה את הקנס האפשרי. לדעתי לפחות.
הסבר קצר על חלוקת האזורים בברלין – בתוך קווי הרינג (קווים S41 ו S42 של הרכבת העלית) זה נחשב אזור A ושם כנראה תהיו רוב השהות שלכם בברלין. ישנן אטרקציות או דברים לראות ולעשות שממוקמים באזור B כמו למשל Schlactensee (אגם יפהפה שממש שווה ביקור במידת ותרצו לחוות קצת טבע בברלין, במיוחד בזמן השלכת) או וילה וואנזה, שבאזור גם יש קו של מעבורת שלוקח לאי חמוד. כל זה כלול בכרטיס AB ותוכלו להגיע לשם עם אותו כרטיס. אזור C כולל את שדה התעופה כאמור, וגם מקומות כמו פוטסדם, טרופיקל איילנדס, השפרהוולד ועוד. כדי לבקר באחד מהמקומות הללו, צריך כרטיס הרחבה. במקרה שבו תרצו לעשות טיול יום באחד המקומות הללו, אני ממליצה לרכוש כרטיס יומי ABC כדי שתוכלו להתנייד בצורה חופשית ונוחה גם באזורים עצמם.
טוב, התחלנו עם הנושא הכי קשוח ועכשיו עוברים לדברים היותר נחמדים.
לינה
לפני שעברתי לגור פה, ביקרתי בתור תיירת רק פעם אחת ולקחתי Airbnb אז הרבה המלצות לינה אין לי. אבל אני יכולה אולי לשפוך קצת אור על אזורים מומלצים ללינה וכמה דגשים חשובים בבחירת המלון. קודם כל ולפני הכל – אל תשנו באלכסנדרפלאץ. בואו נחזור טיפה אחורה – אין דבר כזה מרכז העיר. ברלין מחולקת למספר מרכזים עם אופי וסגנון שונים, לכל אזור מרכז משלו. הרבה מהמלונות נמצאים בתוך הרינג (אזור A), אבל גם בתוך הרינג חשוב לשים לב בעקר מה הקרבה לתחבורה ציבורית. בגלל שיש הרבה מה לראות בברלין, אתם לבטח לא תישארו רק בשכונה שבה תלונו, ועל כן קרבה לתחב״צ תשפר לכם משמעותית את הביקור בעיר.
שכונות או איזורים שאני ממליצה ללון בהם הם: Mitte, Prenzlauer Berg, KuDamm, Kreuzberg. האזורים האלה שוקקים, קרובים לחנויות, בתי קפה, מסעדות ותחב״צ. מלבד זאת, ברובם, הם מאד בטוחים ונעימים. אני פחות ממליצה על שכונת Friedrichshain ללינה, כי על אף שהיא נחמדה מאד, היא די סגורה וקצת יותר קשה לצאת ממנה למקומות אחרים.
המלצות אוכל
אני מאד מעריכה את אוכל הרחוב בברלין, מנקניקיה מהדוכן האנושי* ועד דונר, הכל לגיטימי. כמובן לא לשכוח קאריוורסט! ה-מנה הברלינאית. לא שניצל, לא שפצלה, זה הכל בוואריה. בברלין אוכלים קאריוורסט ודונר. ובהזכירי דונר, כמובן שחייבים להגיד מילה אחת על מוסטפה המפורסם – אוברייטד. זהו, מספיקה מילה אחת. אני ממליצה לחוות את אוכל הרחוב בברלין, לנסות, לטעום ולהתחבר לשורשיי העיר הקולינריים. המלצה לדונר: Ali baba בפרנצלאואר ברג ו-Rüyam Gemüse Kebab בפרנצלאור ברג ובשונברג (הסניף הראשון). שווארמה עסיסית מעוף מלאה כל טוב. לקאריוורסט אני ממליצה על Konnopke's Imbiss לא רחוק מהדונר המדובר.
* אם טרם ביקרתם בברלין אתם בטח תוהים מה זה ״הדוכן האנושי״. ובכן, זה ליטרלי דוכן מבן אנוש בלבד. הם לרוב מסתובבים באזורים התיירותיים אז אם רגלכם תדרוך באלכסנדרפלאץ, ייתכן שתתפסו אותם. הם נושאים מתקן לטיגון נקניקיות ויש להם לחמניות ורטבים בשלוף. למעשה, לא נתקלתי בכאלה בקורונה ממש. אבל אם תתקלו – מהר לקנות! טעים, מנחם, על הדרך וזול. כשאמא שלי מבקרת, היא לא מסכימה לוותר על הנקניקיה הזאת.
עוד מספר המלצות ספציפיות:
בראנצ׳:
Le Bon, 19grams Chausee, Two Trick Pony, Moamoa
המבורגר שיותר טוב מבורגרמייסטר אבל באותו ז׳אנר:
Rosenburger, Manhattan burger
מאפים וקינוחים:
Shuga Berlin, Brotgarten, Zeit Für Brot, Du Bonehur, Le Brot
מקרונים:
אקלרים וגלידה:
גלידה:
Canal Berlin, Jones’ Ice cream, Hokey Pokey, Dodo Cafe
ויאטנמי:
Hamy Cafe, Hamy Sophie
בתי קפה:
Cafe Flo, Fräulein Emily Cafe, Röstwerk Kaffeerösterei, 19grams, Cafelix
ראמן:
Cocolo Ramen, Mori Mori
קוריאני:
Seoul-Kwan
באבל טי:
Comebuy, tudo, Dosha
סושי:
Onomi, Ishin
אטרקציות פחות תיירותיות
אתחיל ואומר שאטרקציות הופכות לתיירותיות מסיבה כלשהי. לפעמים היא אפילו מוצדקת 🙂 ועל כן, אם זו הפעם הראשונה שלכם בברלין, זה ממש ממש אחלה ולגיטימי ולדעתי אפילו חובה ללכת לראות את החומה, במיוחד אם מזג האוויר יפה. אני גם ממליצה להזמין ביקור חינם בבונדסטאג אם הזמנתם את הטיול מוקדם מספיק. בפעם הראשונה שלי בברלין לא הזמנו ביקור מספיק מוקדם וכשנזכרנו כבר לא היו חלונות ביקור פנויים (הכניסה חינם). ועל כן עשיתי את הביקור הזה בביקורי השני בברלין, כביכול זה שהתחיל על המעבר שלי לפה. שווה הגעה לגמרי. ובגלל שזה ממש ליד שער ברנדנבורג, תעשו טובה תנו איזה גיחה. הוא יפה.
גלריות
האמת שזו השאלה שהכי קשה לי לענות עליה. אנחנו בפתחה של השנה השלישית לצד מגיפה עולמית אז מספר הפעילויות שאני עושה ירד דרסטית. ובכל זאת, אנסה כמיטב יכולתי. נתחיל מגלריות. מלבד מוזיאונים שזה האובייס, בברלין מפוזרות הרבה מאד גלריות שונוות שמציגות כל מיני סוגים של אמנות וחלקן אפילו חינמיות! למשל, Königs Galerie בקרויצברג. מדובר באמנים עכשווים אז הסגנון הוא פוסט מודרני ומה שמעניין זה שאפשר אפילו לרכוש אמנות (או במקרה שלי, להסתכל בכמה מתמחרים אמנות). גלריה נוספת מומלצת (ולא חינמית) היא Berlinische Galerie שהיא בעצם נחשבת מוזיאון. אני הלכתי לשם בימי ראשון החינמיים (יום ראשון הראשון של כל חודש, מגוון מוזיאונים ברחבי העיר מציעים כניסה חינם על בסיס מקום פנוי, שווה לנסות!). התערוכות בה משתנות, ממליצה לבדוק באתר שלהם מה מוצג. עוד תערוכות מעניינות המוצגות בתוך מבנה יפהפה ניתן לראות ב-Humbolt Forum. הכניסה לכל התערוכות היא חינמית ב-2022 וכדי להספיק לכרטיסים הפנויים לטרסת הגג, מומלץ להגיע ממש בפתיחה (11:00).
שווקי איכרים/פשפשים
בימי שבת ובימי ראשון יש במגוון כיכרות בעיר שווקי איכרים או פשפשים בהתאמה. בשווקי האיכרים, מלבד תוצרת טרייה, תוכלו ליהנות מדוכני מאפים, כריכוני דג (Fischbrötchen), יין, קאריוורסט וצ׳יפס, נקניקיות וסלט תפוחי אדמה, לחמים, ועוד מיני אוכלים טובים באווירה של סופ״ש וחופש. ואם יש שמש בכלל הרווחתם. אני מאד אוהבת את שוק האיכרים ב-kollwitzplatz בפרנצלאואר ברג. פה תוכלו לראות את שווקי האיכרים ברחבי העיר. שווקי הפשפשים מתקיימים בימי ראשון והמפורסם שבניהם נמצא בMauerpark וחוץ מבגדים ורהיטים יד שניה, תוכלו למצוא גם דוכני מלאכות יד שונות, קפה, בירה, דוכני אוכל ואפילו קריוקי מרובה משתתפים (לפני עידן הקורונה). עוד שווקי פשפשים שאני ממליצה עליהם הם שוק הפשפשים בשונברג (Crellestraße) שגם בו יש יד שניה, בעלי מלאכה ודוכני אוכל, רק בקטן יותר. אני רכשתי שם מעיל שווה של זארה בעשרה יורו (התמקחתי ממש טיפה ובנחמדות:), ושוק הפשפשים ב-Arkonaplatz בפרנצלאואר ברג.
מלבד אלה, ממליצה לבקר בשוק הטורקי ב-Maybachufer, ממש על התעלה, ליום של נשנושים. פירות היער הכי זולים? פה. השוק מתקיים בימי שלישי וששי בין השעות 11 בבוקר לשש בערב. בשוק יש בעיקר תוצרת טריה ועל כן פוקדים אותו לרוב מקומיים, אבל מלבד זאת, תוכלו למצוא דוכנים של מאפים טורקיים, עוגות גרמניות, גבינות, ובסוף בשוק יש אזור שלם של דוכני אוכל הכוללים מאכלים מהמטבח האפריקאי, התאילנדי, האיטלקי ועוד.
קניות
אל תלכו לפריימרק באלכסנדרפלאץ. אני יודעת שהרבה אנשים מגיעים לברלין לפוצץ את הארון (זה באמת נחוץ?) כי זול ויש פה חנויות שאין בארץ. אבל. שומדבר לא מצדיק הגעה לסניף הפריימרק הכי נוראי בכל העיר. נכון לכרגע, יש עוד שני סניפים בעיר שנעימים יותר מהסניף בפריימרק שאין בו קליטה, הוא מבולגן בטירוף ומפוצץ בצורה לא סבירה. ההמלצה שלי: הסניף בגן החיות (Primark Zoom). סניף מאד מואר, גדול ומרווח, יש בו וויפיי, אזורי מנוחה/המתנה, ובימים של לפני קורונה, גם שירותים זמינים ללקוחות.
מלבד פריימרק שמשום מה הוא מקדש עליה לרגל בברלין, הנה כמה אופציות שאני ממליצה לכם לבדוק:
בגדי יד שניה
רשת הומאנה – Humana
למי שצפה בגמביט המלכה, בפרק השני חנות הכלבו שאליה היא נכנסת עם אמה המאמצת היא סניף של הומאנה בברלין (הסניף שליד תחנת Frankfurter Tor). אבל חוץ מהסניף הזה, יש חנות בכל שכונה בעיר. המגוון משתנה מחנות לחנות ויש הרבה זבל לברור מתוכו, אבל לפעמים יש מציאות שוות ממש. והיי, תרמתם קצת להאטת זיהום הכדור 🙂
בגזרת חנויות הוינטג׳, יש את PICKNWEIGHT בה רוכשים לפי משקל וגם לה מספר סניפים בעיר. יצא לי לבקר באחד הסניפים אבל לא יצא לי לקנות שם עדיין. הקונספט מעניין ואולי שווה קפיצה (אם למשל מוצאים מוצרים במשקל קל). הביקור בחנות הוא ממש חוויה והיא מורכבת מהרבה מוצרי וינטג׳ באיכות שכבר לא מייצרים היום. המחירים אמנם יכולים לטפס גבוה, אך בהחלט יכול להיות שווה כשמדובר בפריט ייחודי ואיכותי. יש גם אזור שלם של סיילים ושם תוכלו למצוא דברים במחירים קצת יותר נוחים.
רשת reSales גם מציעה בגדים ונעליים יד שניה ואפילו צעצועים במצב ממש ממש טוב. גם לה מספר סניפים ברחבי העיר וניתן למצוא דברים מאד שווים (אני קניתי ג׳קט של h&m במצב מעולה ביורואים בודדים, למשל).
יעד אחרון לחובבי היד שניה הוא מרכז קניות בשם NochMall שמודה שלא ביקרתי בו אבל מתכננת מתישהו בקרוב.
אם יד שניה פחות מדבר אליכם, ממליצה לבקר בחנויות Monki, Uniqlo, Muji, c&a, שגם אין בארץ אבל הן טיפה יותר מעניינות מפריימרק.
נקודה אחרונה והכי חשובה כנראה – ברלין היא עיר תיירותית גם עבור הגרמנים עצמם ועל כן היום הכי עמוס בחנויות יהיה יום שבת. אני ממליצה לצמצם את הקניות שלכם לאמצע השבוע ולהשאיר את שבת לאטרקציות אחרות, שגם יהיו מלאות יותר אמנם, אבל בקניות זה יותר מעיק. כעת עם הקורונה המצב אפילו קשה יותר ובימי שבת משתרכים תורים ארוכים בכניסה לחנויות, במיוחד באזורים היותר פעילים. לא ככה אתם רוצים לבזבז את השהות שלכם בעיר 🙂
זהו, זה סוף הפוסט. מקווה שמצאתם אותו מועיל. ואם יש שאלות אפשר לשאול בתגובות ואשמח לענות ולעדכן את הפוסט במידת הצורך.
